מה עדיף: דתיוּת אורתודוקסית או אתאיזם מוחלט?

השוואה תיאורתית בין שתי תפיסות העולם

במדינות רבות בעולם מתנהלים ויכוחים ודיונים בנוגע למאמינים בדתות ואתאיזם.
על מנת להבין מה ההבדל בין שתי ההשקפות, עלינו קודם כל להבין מהן שתי ההשקפות ומה בדברן.
נתחיל בקל - האתאיזם. המאמינים באתאיזם מאמינים כי אין אל או גורם עליון השולט על העולם. לפי האמונה הזו, כל דבר קורה בגלל דברים אחרים שקורים, מרצון או מטבעיות - "אפקט הפרפר".

עם זאת, עוד מימי החקלאות והשפות, חלה אמונה שונה מן האתאיזם - האמונה באל.
ליתר דיוק, חלה האמונה התאולוגית (האמונה באל) כאמונה בכמה אלים. דוגמאות לכך היא המיתולוגיות - השומרית והאכדית בפרט (אולי גם בחידקל). לדתות המקדישות אמונה באלים רבים נקראות "פוליתאיסטיות".
עם הזמן, חלה כמות האלים בה האמינו התרבויות להיקטן ולהיקטן, עד שחלו התרבויות להאמין האמונה המונולטריסטית - לעבוד רק אל יחיד או שניים. אך אל תבלבלו! התרבויות הללו עדיין האמינו באלים רבים. הם פשוט לא עבדו אותם כשאר האלים.
דומאות לכך הן האמונות הכנעניות, למשל באוגרית ואצל בני עמון, אשר האמינו שלכל אל יש תפקיד, אך יש לעבוד רק אל אחד או שניים, תלוי מאין באת (למשל, אם מקורך בצידון או בצור, עליך לעבוד את עשתרת). כמו כן, היה ראש לכל האלים הללו, ובראש הפנתאון* הכנעני שמו "אל", או "האל העליון".

פנתאון - כלל האלים והקדושה בדת פוליתאיסטית

לאחר מכן, חלו דתות להאמין כי יש רק אל יחיד, והוא שולט על כל הדברים שיש - משקאות, אוכל, פיריון, מלחמה וכדומה.
דוגמה לדת כזו היא דת הסיקיזם, מעין "שילוב תרבותי" בין הדתות ההודיות, המוסלמיות, ועוד. שילוב זה נקרא "סינקרטיזם", אך לא נתעסק בו במאמר זה.

האמונה בעולם הקדום ותהליך החילון

בעולם הקדום, היו לך שתי אפשריות - להיות מאמין הדוק של הדת, או לא להאמין באף אל.
בתקופה זו, עדיף היה להיות מאמין הדוק, משום שכך היה ניתן להתחבר עם יותר אנשים, להתקבל ליותר עבודות, ולחיות חיים יותר טובים בכללי. הרוב המוחץ של האנשים אז היו מאמינים הדוקים, וקיבלו רק מאמינים הדוקים נוספים לתרובותם (תלוי במה המאמינים האמינו).
דברים דומים היו גם בימי הביניים - הכנסייה שלטה על כל המלכים הנוצריים, אשר שלטו על מדינות ותרבויות שונות. דבר דומה היה במדינות האסלאם, הח'ליפות - מנהיגיהן נחשבו לממשיכים של מוחמד, אחרון הנביאים.
ב"ממשיכים של מוחמד", אני לא מתכוון לכך מבחינה של משפחה, אלא מבחינה של אמונה, למרות שעם מות מוחמד, מסופר כי הועלתה הסוגייה אם הממשיך של מוחמד יהיה לפי החלטתו של מוחמד.
מקור הסוגייה אינה את מי מוחמד החליט למנות לממשיך, אלא אם בכלל החליט למנות ממשיך. המאמינים בפלג השיעי מאמינים שמוחמד אכן בחר לו ממשיך, אך המאמינים בפלג הסונה אינם מאמינים שמוחמד באמת החליט דבר שכזה, אלא בכך שלא החליט, ולכן כל מוסלמי מאמין והדוק יכול להיות הממשיך.

תהליך החילון

תהליך החילון הוא מעין יישום של שיטה, שמטרתה להחליש את האורתודוקסיה בקרב המאמינים.
ניתן לומר, כי היה תהליך זה הכרחי, משום שסמכויות דתיות, כגון הכנסייה, חלו לא לנהוג לפי דתן, אלא לפי אינטרסים אישיים - למשל, גם אם בן אדם חטא בחטאים מוחלטים, הוא עדיין יכול לעלות לגן עדן אם ישלם סכום מכובד של כסף.
בשל שחיתות שכזו, ומפאת התגליות המדעיות, חלו הוגי דעות, כמו עמנואל קאנט ("העז לדעת!"), לפרסם את דעתם בנוגע למוסדות הדתיים. חרף התנגדותם למוסדות אלו, עדיין האמינו הוגי הדעות בדתם, אך באופן פחות הדוק. דרך אגב, ההתרחקות מהדת גרמה לכך שהקהילות החברתיות יוחלפו מבסיס דת לבסיס לאום ודם, ובכך חלו התנועות הלאומיות, כמו אצל הפולנים, האיטלקים ואף היהודים (הציונות).
מן הסתם, שלא כולם נהיו חילוניים בשנייה - התהליך לקח מאות שנים כדי להגיע לנקודה בה אנחנו עומדים היום, ואף עוד לא הסתיים. בנוסף, לא כולם נהיו חילוניים בכללי, ומן ההוכחות הרבות לכך היא היהודים הדתיים במדינת ישראל.
עם התפתחות המדע והתגליות שנבעו ממנה, הפסיקו חלק מהאנשים להאמין בדת בכלל, ובכך נולדה האמונה האתאיסטית שאנחנו מכירים כיום.
כמו כן, חלה מעין יריבות בין המאמינים החילוניים למאמינים הדתיים. האתאיסטים לרוב נוטים לצדם של החילוניים, אך כמו תמיד, יש יוצאי דופן.

הקונפליקט בין הדתיים לחילוניים

אני אתמקד בקונפליקט זה על דת אחת בלבד, הדת היהודית.
על פי היהדות, כדי שהמשיח יבוא, על כל היהודים לשמור מצוות. בעיניי, זה עדיף על דתות כמו הנצרות והאסלאם, שטוענות כי על כל האנושות להאמין בדתם בשביל בוא הגאולה.
עם זאת, כמו כל דבר בתולדת היהדות, היו מתנגדים לתוכנית, מבין אם ההתנגדות באה מתוך אמונה אמיתית אישית או שלא.
במקרה זה, ה"מתנגדים" לתוכנית היו החילוניים ומשַני האמונה - היהודים לשעבר, שהמירו את דתם לדת אחרת או לאתאיזם.
בכך, חלו חלק מהדתיים לנסות לכפות את הדתיוּת על המתנגדים, אולם גם חלק מהחילוניים התנגדו לדתיים ללא קשר לכפייה, בכך שטענו שאמונתם ההדוקה אינה מציאותית. אני לא אכנס לשאלה מי צודק ומי טועה, ורק אומר כי לדעתי, שני הצדדים טועים.
הכופים טועים בכך שהם עושים מעשים שאינם תואמים לאמונתם, וגם החילוניים והאתאיסטית (ספציפית אלו שמבזים את הדתיים) טועים בכך שהם חושבים שהם יודעים מה נכון ומה לא - ניתן לבסס תאוריות, אך אין להתייחס אליהן כאמת מוחלטת.
למרות ששני הצדדים עושים מעשים פחות טובים, ושאינם האפשרויות היחידות - נעשה את ההשוואה כאילו שהן כן האפשרויות היחידות ושאין "אמצע" שניתן להאמין בו.

ההשוואה

קודם כל, נתייחס למטרות של כל אחת מההשקפות. בדתיות האורתודוקסית, המטרה היא להביא את כל היהודים לשמירת מצוות ומסורת, ללא קשר למוצאם.
עם זאת, אצל האתאיסטים, המטרה היא למצוא את התאוריה הקרובה ביותר למציאות האמיתית, בעזרת אמצעים שונים, כמו תגליות מדעיות.
כלומר, שהאתאיסטים שואפים להגיע יותר קרוב לתגליות חדשות של העתיד, בניגוד לדתיים, שמנסים לשמור יותר על אמונות שנוצרו בעבר.

כעת, נשווה בין שיטות השכנוע של שתי האמונות להצטרף אליהן.
בשתי האמונות, יש כאלה שכופים על אחרים להצטרף אליהן, ומבזים כאלה שמעזים לחשוב אחרת. בניגוד למה שאומרים רוב הרשתות שמפרסמות חדשות, קיימים כאלה בשני הצדדים, ולא רק בקרב המאמינים באמונה אחת ספציפית.
אך נתעלם רגע מהכופים, ונראה שיטות שכנוע להצטרפות פחות אלימות בין שתי האמונות.
בקרב האתאיסטים, השיטה העיקרית היא לומר שהמדע הוא האמת - אין גורם עליון שמחליט עלינו, על מעשינו ועל הדרבים שקורים לנו, אלא הכל קורה בגלל המדע, מעשי אנוש ואפקט הפרפר.
אף על פי כן, חלק מהדתיים טוענים כי זה לא משנה מה נכון ומה לא, אלא שהדבר החשוב שבאמת הוא להיות בן אדם טוב. מן הסתם, אמונה באל היא חלק חשוב באמונתם, ויש כאלה שמתנגדים לטענת האתאיסטית וטוענים כי זוהי האמת היחידה והאמיתית. אני לא אגיד מה אני חושב שנכון ומה שלא.

עכשיו, בואו נראה את עקרונות אורחות החיים של כל אמונה.
בחלק גדול מהאוכלוסייה הדתית, מצליחים לשמור על שמחה גם במצבים קשים, כמו המלחמות הנוכחיות. הם עושים זאת לא בהכרח באמצעות למידת תורה, שיכולה גם היא להועיל לשמחה, למשל כאשר לומדים אותה בצוותא, אלא גם במאצעות האמונה שהאל ישמור על כל היהודים - המאמינים ההדוקים, החיולניים והמומרים כאחד. בנוסף, להיות שמח היא מצווה חשובה אצל הדתיים, לא רק בפורים.
בקרב האתאיסטים, אוחרות החיים נחלקים לכמה שיטות.
יש כאלה, שנהנים ללמוד על המדע ועל המוכח ממנו (למשל, מתמטיקה). יש גם כאלה שאין להם ממש שיטה יעילה בשביל להנות. מאלה, יש כאלה גם שלא ממש משנה להם מה הם מרגישים.

ולסיום ההשוואה, נראה איך מתייחסים מאמיני אמונה לאמונה השנייה.

מן הסתם, שני המקרים שאני עומד להציג אינם תקפים לכל המאמינים באמונה עליה אדבר. חשוב לשים לב, אל תתנהגו כאילו שכולם כך או כך. יש גם אנשים טובים משני הצדדים, ויש גם אנשים רעים לא מהצדדים בכלל!

נראה מקרה קיצוני של התנהגות של אשה שאינה דתייה כלפי אדם דתי: האשה צעקה על הדתי משום מקום, בטענה שאינו שומר על החלק החשוב באמונה, והיא להיות בן אדם טוב. אני מוצא בכך אירוניה קלה, משום שהיא כנראה מעולם לא ראתה אותו, והתנהגה כאילו שהיא יודעת עליו הכל דרך היותו דתי. דהיינו, היא שפטה אותו דרך הקבוצה אליה הוא משתייך - מעשה של אנשים רעים.
יש האנשים שיטענו, כי המצווה לא חלה אליה, משום שהיא לא מאמינה הדוקה של היהדות, ואינה חייבת למלא את כל המצוות ולנהוג לפי כל החוקים. עם זאת, יש לי שאלה בשבילם, והיא שאם זה באמת מותר, אז האם זה אומר כי התנהגות ברוע כלפי כל אדם ואדם הינה מוצדקת?
עם זאת, אל תחשבו שכל הדתיים הם צדיקים. למשל, הייתה באחד בתי הספר בארץ עמדה לתפילין, שלא קיבלה אישור מהמנהל והמתנגדים הוצגו בתור הרעים בסיפור, והתנהגותם הוגזמה על ידי אותם הדתיים ותומכיהם.
אני סבור כי גם כאן יעלו טענות, כגון "כל הדתיים הם שקרנים, וזו ההוכחה." עם זאת, חלק מהחילוניים שאינם תומכים גדולים של הדתיים, טוענים כי "היו חברים של רה"מ לשעבר מנחם בגין וכיבדו אותו". עם זאת, חשוב לדעת כי זה ממש לא נכון - הלא, דתעו של מנחם בגים נטרפה מרוב השנאה שהופנתה כלפיו.
בקיצור, ישנם אנשים רעים משני הצדדים, והם גם הרועשים ביותר בחלק גדול מהמקרים - עם זאת, חשוב לדעת גם כי יש אנשים טובים משני הצדדים, שהם רבים יותר מהאנשים הרעים שחולקים את בעתם עמם.

סיכום ההשוואה והמסקנות הנובעות ממנה

לאור הנאמר לעיל, ניתן לראות כי גם אצל הדתיים הגמורים וגם אצל האתאיסטים הגמורים יש אנשים פחות טובים, אשר כופים את דעותיהם על אנשים אחרים. יש גם כאלה שמשקרים, גם בקרב החילונים, שממציאים את האמת מחדש. מדי פעם מזהים את השקרים וקוראים להם בשם זה, לפעמים לא שמים לב, ולפעמים שמים לב ולא עושים עם זה דבר.
למרות כל זאת, יש גם אנשים טובים בעולם, ובמדינת ישראל בפרט, שמנסים כמה שיותר לתת לאחר לחשוב בשביל עצמו, ולא לכפות עליו את דעותיהם.
חשוב לדעת להתנהג בהתאם לסוג האדם איתו אתה מדבר. גם אם אתה לא מסכים איתו, תקשיב לטענותיו, ותתקן אותו במידה והן אינן מבוססות. אם אתה כן מסכים אותו, דע גם לא לומר "אמן" על כל דבר שהוא אומר.
\

בונוס: באיזו אמונה אני הייתי בוחר?

ובכן, יש הרבה שיקולים בבחירה קשוחה שכזו, כגון מה יגידו עליך, מי הם רעיך ומהם העקרונות שלהם.
לדעתי, הייתי דווקא בוחר להיות דתי הדוק מאשר אתאיסט מוחלט, משום שלמרות שחלק מהאוכלוסייה רואה אותם בעין רעה, ככה זה אצל כל מיעוט במדינה. זה אומנם יותר קשה, אבל לדעתי, התוצאות יותר מספקות, ללא קשר לאמונות.
אני חושב, שהאוכלוסייה הדתית לרוב פשוט יותר שמחה מהאתאיסטית, ושמחה לדעתי היא חלק חשוב מהחיים.
אני פתוח לכל מי שמתנגד, ושמח לשמוע דעות מנוגדות לדעותַי (בתנאי שהן באמת מבוססות, ולא רק מה שנאמר בערוצי החדשות והעיתונים). תודה רבה על כך שקראתם את המאמר הארוך הזה, והפעם, אני מאחל לכם:

מועדים לשמחה וימים שקטים!